הזמרת שירי מימון עשתה דרך ארוכה מאז כוכב נולד. היא שיחקה במחזות זמר, בסרט, השתתפה בהנחיית תוכנית, בשני פסטיגלים, באירוויזיון, ואף הוציאה שלושה אלבומים. לאחרונה היא אף זכתה למקום מכובד בתחרות יוקרתית מטעם MTV באירופה. למרות כל העשייה הברוכה והרבה הזו קיימת איזשהי תחושת החמצה שאינה ייחודית לה אלא משותפת לאנשים רבים שזכו לפרסום הראשוני שלהם דרך התוכנית כוכב נולד.
בשנת 2003 הטלויזיה חנכה תוכנית חדשה - כוכב נולד לא נפסיק לשיר. התוכנית בעונתה הראשונה, העונה בה השתתפה שירי מימון, התבססה בחלרה על תוכנית מוקדמת שנקראה לא נפסיק לשיר ובחלקה על אמריקן איידול ועל פופ איידול הבריטית. המתחרים התחרו בזיהוי שירים ובביצוע שירים עבריים. שלושה מתמודדים עלו לגמר: נינט טייב, שירי מימון ושי גבסו. בעונה הראשונה נינט טייב זכתה במקום הראשון עם השיר "ים של דמעות" של זוהר ארגוב, שירי מימון הגיעה למקום השני עם "דון קיחוטה" של דנה אינטרנשיונל ושי גבסו הגיע בגמר כוכב נולד שנערך בחוף ניצנים מול קהל של כשבעת אלפים איש למקום השלישי. עוד נחזור לשלישיה זו.
בעונה השניה, הפיינליסטים היו הראל מויאל, הראל סקעת ועדי כהן. התחרות בין ההראלים הייתה צמודה, ולמרות שסקעת היה הפייבוריט לניצחון הוא הגיע לבסוף, בפער קטן, למקום השני לאחר הראל מויאל. בעונה השלישית, בשנת 2005, הפיינליסטים היו יהודה סעדו- מקום ראשון, מיכאל קירקילן ושיר ביטון, ובעונה הרביעית: ג'קו אייזנברג - מקום ראשון, מאיה רוטמן ורפאל מירילא.
נינט טייב, שניצחה בעונה הראשונה וגברה על שירי מימון בהפרש ניכר הפכה לכוכבת אינסטנט. שבע שנים עברו מאז אותה עונה. היא השתתפה בתוכנית טלויזיה "השיר שלנו" - קומדיה מוזיקלית מצליחה, בפסטיבל שירי ילדים, זכתה בתואר זמרת ושחקנית השנה מטעם נבחרי ערוץ הילדים. עד היום, הוציאה שני אלבומים והשתתפה באלבום השיר שלנו שיצא. האלבום הראשון נמכר היטב, השני - כמעט ולא הושמע בתחנות הרדיו.
שי גבסו, שהגיע למקום השלישי לאחר שירי מימון היה הראשון מבין השלישיה להוציא אלבום משלו. האלבום שהוציא היה מבוסס על חומר שהוא עצמו כתב. שנתיים לאחר מכן הוא הוציא אלבום שני, מצליח פחות אך מגובש הרבה יותר.
הראל מויאל שניצח בעונה השניה של כוכב נולד, מאז השתתפותו ב- 2004 השתתף בסרט והוציא שני אלבומים מהם הראשון הצליח, אבל השני היה הרבה יותר מגובש. הראל סקעת, מי שהיה הפייבוריט באותה השנה, עושה, כך נראה, דרך מקבילה לדרכה של שירי מימון. פסטיגלים, אירוויזיון, אלבום אחד מצליח, שני עדיין לא. יהודה סעדו שלאחר כוכב נולד הוציא אלבום, שכשל. ג'קו, זוכה העונה הרביעית הוציא אלבום עם חומרים מקוריים, אותם כתב לפני כוכב נולד. ומאיה רוטמן? היא השתתפה במספר אלבומים והוציאה אלבום מחומרים מקוריים ב- 2009. ושרה שיר שנכתב במיוחד לסרט של אבי נשר "הסודות".
ג'קו אייזנברג, דרך אגב, הוא היחידי מבין משתתפי כוכב נולד שסירב להופיע בפסטיגל.
אז מה יש בכוכב נולד שגומר על האנשים הכל כך מוכשרים האלו? האם זה החשיפה המוקדמת בשלב בחייהם שהזמרים הצעירים עדיין אינם בשלים להצלחה? האם זה חוסר הליווי והניהול האישי לאחר התוכנית? האם מדובר בחוזים דרקוניים שדוחים את הקלטת אלבומיהם הראשונים? או אולי החינוך להיות יפים ולעשות מה שאומרים להם, בלי להפעיל יותר מדי שיקול דעת?
הקהל הוא דבר מתעתע בכוכב נולד. מצד אחד הזכייה מגיעה בעקבות השקעה כספית לא קטנה מצד הקהל שמסמס במרץ לחביביו. מצד שני הקהל הזה מורכב ברובו מבני נוער שטעמם המוזיקלי משתנה משנה לשנה, קהל המורגל בטלויזיה ובאינסטנט מה שהופך את זכרונו לקצר, קהל שאינו מסוגל להוות תחליף לגרעין אמיתי של קהל שאוהב זמר מסוים.
ומצד שני, מספר גדול מהמעפילים לגמר נראה שלוקח להם פרק זמן כלשהו, לא קצר, להתאפס על עצמם ולמצוא כיוון מוזיקאלי שאינו פלסטיק ושואו בלבד, שהוא באמת שלהם ולא מרגיש כמו קאבר של קאבר של קאבר. תמיד הדהים אותי העקבים ושמלות הערב שלתוכו דוחסים את המתמודדות בתוכנית. והיו אלו שהביעו את מחאתן על העניין, רובן נכנעו - אם לא אחרי התוכנית הראשונה אז בשניה. ולמה זה? למה ללמד את המתמודדות (ורוב המתמודדים) שסגנון אישי זה מוקצה? למה להכריח אותם להכנס לתוך איזשהי שבלונה שמתוכה אחר כך קשה להם מאד לצאת?
שירי מימון בשנת 2003 הגיע למקום השני בתוכנית כוכב נולד. כשרון וודאי יש לה. מאז כוכב נולד עברו עליה שבע שנים שברובן נראה כאילו היא מנסה לשחזר את ההצלחה האינסטנט של התוכנית, תוך שמירה על הקו שהותווה על ידי התוכנית למה היא אמורה לשדר. ואולי היא צודקת, שהרי אותם מתמודדים שהלכו בדרכם שלהם - רובם איבדו את חיבת הקהל.
